הנדסת תחבורה
הנדסת התחבורה והתנועה היא תת-תחום הנדסי של הנדסה אזרחית, העוסק בתכנון ועשייה הנדסית בתחומי התחבורה.
תחומי עיסוק בהנדסת תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחום הנדסת התחבורה מכיל בתוכו מספר מקצועות תחבורה עיקריים:
- תכנון תחבורה - תחום העוסק ביחסי הגומלין שבין מערכת התחבורה למערכת הפעילויות ושימושי הקרקע. תחום זה כולל לימוד ויישום כלים לסיוע בקבלת החלטות בנושאים הקשורים למערכות תחבורה. תוך כדי דיון בתפקידה של מערכת התחבורה וחשיבות שילובה הנכון במערכת העירונית, מודלים לחיזוי הביקוש והתפקוד של מערכות תחבורה, נתונים נדרשים לפיתוח מערכות חיזוי תחבורה וגישה להערכת אלטרנטיבות. בתחום זה נכלל עיסוק בנושאים כגון אלו:
- תחבורה ציבורית – הכוללים תכנון תדירויות ומרווחים, תכנון לוחות זמנים, תהליך זימון כלי רכב וצוותים, תכנון מסלולי קווים ורשת מסלולים, אמינות תחבורה ציבורית, נתיבים בלעדיים לתחבורה ציבורית, מערכות מסילתיות, מערכות תחבורה אווירית, ותכנון מסופי תחבורה ציבורית.
- הנדסת תנועה – עוסקת ביישום חזונו של מתכנן התחבורה מבחינת ניתוב, מספר מסלולים, תוכניות רִמזור, תכנון מרחב עירוני (זכויות דרך), תכנון תחנות אוטובוס, מפרצים וכדומה, על מהנדס התנועה להיות גורם מגשר בין מתכנן התחבורה למהנדס תכנון ותפעול הדרכים אשר מתכנן ברמה הפיזית והפיזיקאלית בעוד מתכנן התחבורה משתמש בשיקולים כלכליים ופסיכולוגיים.
- מערכות תבוניות לתחבורה – העולם נמצא כיום בשלב מתקדם של פיתוח ושילוב מידע טכנולוגי לתשתיות תחבורה. דוגמאות לכך ניתן למצוא במערכות בקרה חכמות בכבישים מהירים (כגון נתיבי איילון), במערכת גביה אוטומטית בכביש חוצה ישראל, מיפוי זמני נסיעה בעזרת GPS וטלפונים סלולריים, פיתוח כרטיס חכם לתחבורה ציבורית ועוד.
- תכנון תשתית תחבורה (תכנון מיסעות) של כבישים, מסילות ברזל, סוללות, גשרים תומכים, הפרדות מפלסיות וכדומה. התכנון מתייחס הן להיבט התכן-פיזיקלי, והן להיבט הגאומטרי.
- תכנון ותפעול דרכים - תכנון דרכים וצמתים והתאמתם הן לסביבה בשטח (מרחקי ראות בצמתים, זמני עצירה, מהירויות תכן וכו') והן התאמתם לסביבה העירונית והאזורית על ידי ביצועי סקרים ושימוש בידע שנצבר במשך השנים. לאחר תכנון ויישום הדרכים יש צורך בתפעול נכון שלהן על ידי שימוש נרחב בסטטיסטיקה ותוכנות מחשב חדישות.
- תחבורה אווירית - תכנון תחבורה אווירית ושדות תעופה.
- בדיקת שיטות שונות לשיפור הבטיחות בכבישים, בתנועת רכבות וכן בנתיבים אוויריים.
מהנדס תחבורה הוא לרוב בעל ידע מעמיק בחקר ביצועים ובתכנון עירוני, ופועל בקשר הדוק עם מתכנני ערים, אדריכלי נוף, מהנדסי קרקע, מהנדסי ביסוס, מהנדסי ניקוז ומהנדסי בניין.
לימודי הנדסת תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנדסת תחבורה היא תחום רב-גוני באופן מובהק, ועל מהנדס התחבורה להתמצא בשלל תחומים: מדעים (פיזיקה, כימיה ומתמטיקה), אדריכלות (בינוי ערים), הנדסת תעשייה וניהול (חקר ביצועים וכלכלה), הנדסת חשמל (בקרה והנדסת חשמל), הנדסת מיפוי וגאו אינפורמציה (מערכות מידע גאוגרפי, מסדי נתונים גיאו-מרחביים והיבטים סביבתיים) והומניים (פסיכולוגיה, תהליכי קבלת החלטות וסוציולוגיה).
על פי דיני מדינת ישראל התואר הראשון מאפשר רישום בפנקס המהנדסים והאדריכלים ומאפשר תכנון במגבלות מסוימות. על מנת להפוך למהנדס מורשה ולהסיר מגבלות אלו יש להתמחות בתחום מסוים (תכנון תחבורה, תנועה, גאומטריה, תכנון פיסי וכדומה) במשך 3 שנים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הנדסת תחבורה - אתר הפקולטה. הטכניון, חיפה.
